החלטה בתיק ב"ש 91545/05

1.         זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, כאשר בד בבד הוגש כנגדו כתב אישום בת. פ. 40125/05 (מחוזי-ת"א) המייחס לו קשירת קשר לביצוע פשע, סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; הדחה בחקירה תוך מתן טובת הנאה; הדחה בעדות תוך מתן טובת הנאה ושיבוש מהלכי משפט.

2.         ע"פ המפורט בעובדות כתב האישום, המשיב הדיח את אולגה מיסיורה (להלן: "אולגה") אשר הגיעה לארץ בכדי לעסוק בזנות, להפליל את אחר בשם סרגיי, בעלילת שווא, וזאת כדי לנקום בו ו"להעניש" אותו ולגרום לו להכנס לכלא לתקופה ממושכת. לצורך הוצאת תוכניתו לפועל, נפגש המשיב יחד עם אחרים בשם זאכאר ואולגה ושידל האחרונה להגיש תלונה כנגד סרגיי לפיה האחרון יחד עם אחרים אנסו אותה, הפשיטו אותה, בדקו גופה, וכלאו אותה תקופה ממושכת בבית הבושת בו עבדה, ובתמורה לכך המשיב הבטיח לה כי ידאג שהיא תשאר בארץ וישלם לה תמורה כספית. כאמור אולגה הגישה תלונה במשטרה לבקשתו של המשיב, ובמספר מועדים המשיב נתן לאולגה סכומי כסף במועדים שונים בתמורה להפללתו של סרגיי. אולגה החליטה מרצונה, בהיותה בפגישה בפרקילטות, לספר את האמת לפיה היא מסרה הודעות כזב כאמור.

3.         ב"כ המבקשת, עו"ד לייטרסדורף, ציינה בטיעוניה כי המשיב נעצר לאחר שהוא הצליח להתחמק מהדין מאז חודש פברואר. היוזם ובעל האינטרס למזימה היה המשיב, הצעתו נפלה על אוזניים קשובות, משום שגם לאחר היה חשבון בלתי סגור עם סרגיי קופרמן, המשיב ביקש לנקום בסרגיי על ידי עלילת שקר שתגרום לכליאתו לזמן ממושך, האחר נידב למשימה הזו את אולגה, שבהיותה שב"חית חיפשה דרך להישאר בארץ, האחר שוחח על כך עם אולגה, סיפר לה על רצונו של המשיב ושלו להעניש את קופרמן.

בסוף 03' התקיימה פגישה בין השלושה, אין על כך מחלוקת, המשיב הדריך את אולגה כיצד להפליל את קופרמן ושותפיו, על ידי העללה של מעשי כליאת שווא ואונס ועוד. המשיב נתן גם הבטחה לתמורה, הוא הבטיח לאולגה שאף אחד לא יגע בה ואחרי העדות היא תוכל לקבל ויזה לשנה.

ביום 8/1/04 יש זכ"ד על כך, המשיב הודיע לרכז המודיעין שישנה נפגעת שמעוניינת למסור עדות, ולקח אותה לימ"ר.

בהודעה מפורטת ביום 7/2/05 אולגה מסרה את כל התרחיש, ההדרכה שלו, הליווי שלה למשטרה וכו'. הראיות כנגד המשיב עולות מהגרסאות של האחרים, כאשר יש חיזוק משמעותי לגרסאות אלה על ידי החבר של אולגה, שי, אשר ציין כי אולגה סיפרה לו בזמן אמת על ההדרכה של המשיב, הוא גם ספר על כספים שניתנו לה.

4.         מנגד טען ב"כ המשיב, עו"ד קליין, כי אין מדובר כלל בקנוניה, אלא יש כאן מצב שמפלילים את המשיב בדבר שלא קשור אליו, כאשר הוא ציין "מעולם לא היה לי סכסוך עם אדם בשם סרגיי, יש סכסוכים כבדים בין זכר לסרגיי" ואין על כך מחלוקת בתיק, יש מחלוקת מכיוון שאולגה לא יודעת על סכסוך בין סרגיי למשיב, וגם המשיב הכחיש זאת.

עוד ציין ב"כ המשיב כי למשיב אין מניע שאולגה תשקר, כאשר גם אין מחלוקת שסרגיי סחר בה. המשיב ציין, עמ' 1 שורה 28 " זה לא נכון, אנחנו ידידים", הוא ציין בעמ' 2 שורה 18 " זכר הציע את הרעיון...", המשיב ציין גם בעמ' 3, שורה 4-9 איך זכר התלונן נגד סרגיי בתיק בבת ים, בתיק שנסגר בחוסר אשמה. כל אלה המאשימים את המשיב, הרי נתנו הודעות שקר והם מואשמים. גם חברה של אולגה בהתחלה ספר שלילה לפני שהיא הלכה למשטרה היא סיפרה לו שהיא הולכת לשקר, אח"כ הוא שנה גרסה, וציין שהוא התבלבל, הוא לא ידע אם היא ביקשה ממנו לעזור לה או לא, ציין שהוא בטח לא מישהו אובייקטיבי, אבל כשמתחילים ללחוץ עליו הוא מתחיל לברוח.

עוד ציין ב"כ המשיב כי אולגה עובדת בזנות והיא בטח לא זקוקה שמישהו יתן לה 20-250 ש"ח בהפרשים של כמה חודשים.

5.         דיון בבקשה

כאמור עפ"י חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו - 1966 (להלן:"חוק המעצרים") ביהמ"ש מוסמך להורות על מעצרו של המשיב עד תום בירור דינו, כאשר התנאי להפעלת סמכות זו תלוי בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את המשיב לביצוע המעשים המיוחסים לו כפי שאלה באו לידי ביטוי בכתב האישום.

א.         התנאי הראשון על מנת להורות על מעצרו של המשיב , וכפי שכבר ציינתי זאת, הוא קיומן של ראיות לכאורה כפי שזה נקבע בפרשת זאדה בבש"פ 8087/95, פ"ד נ'(2) 133, ע"י כב' השופט ברק, וזאת כלדקמן:

" השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח 'לכאורה' את אשמת המשיב מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת המשיב כנדרש במשפט פלילי"

ב.         תנאי שני למעצרו של משיב הוא קיומה של עילת מעצר המצדיקה מעצרו מאחרוי סורג ובריח. סעיף 21 (א)(1) לחוק המעצרים מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של המשיב כאמור במידה וקיים חשש לקיום אחת או יותר מעילות המעצר המנויות בסעיף 21 כאמור.

ג.          תנאי שלישי ואחרון שעל ביהמ"ש לבחון בבואו להורות על מעצרו של המשיב הנו התנאי הקבוע בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, לפיו מעצרו של משיב יהיה רק במידה וביהמ"ש לא מצא בחלופת המעצר העומדת בפניו כזו שיש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. (פרשת קורמן: "... על רקע זה התבססה והלכה התפיסה המניעתית. על פי תפיסה זו, אין הצדקה למעצר אלא אם.. השחרור כרוך בסכנה לציבור...")

הגם שלאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קמה חובה מוגברת על בתי המשפט בישראל לבחון בדקדקנות רבה את המוסכנות הנשקפת מהמשיב, ובמקרים בהם תעמוד חלופה ראויה שתיבחן ע"י ביהמ"ש ויהיה בה כדי להשיג את תכלית המעצר, ביהמ"ש ייטה בדרך כלל, לאור העובדה כי עסקינן בשלב ביניים בלבד ויכול שאותו משיב יצא זכאי בדיעבד, להורות על שחרורו לחלופה מתאימה. מאידך, ביהמ"ש יעשה האיזון הראוי בין הצורך לשמור על זכויותיו של המשיב, לבין הצורך לשמור על ביטחונו של המתלונן הספציפי, כמו גם על ביטחונו של הציבור הרחב, וזאת אם יתרשם עפ"י סוג העבירה ומסוכנותה ו "הרקורד" של אותו משיב כי אין בשחרור המשיב לחלופת מעצר כדי לאיין המסוכנות הנשקפת ממנו.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, כמו גם לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהוגש בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי המדינה יצאה ידי חובתה באשר לקיומן של ראיות לכאורה, והכל כפי שיפורט להלן:

א.      ראיות לכאורה:

1.   הודעות אולגה מיסיורה:  בהודעתה של זו מיום 7.2.05 סיפרה על תחילת קשריה עם המשיב, כאשר לדבריה הקשר נוצר על ידי זאכאר. אולגה רצתה להמשיך ולעבוד בישראל, זאכאר אמר לי כי המשיב יוכל לעזור לה בנידון אלא שעליה קודם "לספר על איציק, מוניה ויורה ללכת למשטרה ולשקר שהם אנסו אותי, שהפשיטו אותי, שלא הייתה לי ברירה שבדקו איך אני נראית... הוא סיפר לי את כל זה בקצרה ואמר שכשהוא יגיע לת"א אז ייפגש איתי ועם האדם הזה (המשיב) זאכאר הסביר שלבן אדם הזה יש בעיות עם מוניה, איציק ויורה שבגללם זאכאר נסע למולדוביה, שצריך להעניש אותם, שצריך שאני אעזור להם...". בהמשך ציינה, עמ' 4, ש' 26: "אבי התחיל להסביר לי שהוא יודע שאני רוצה להשאר בישראל, שיכול לעזור לי, אבי אמר שצריך ללכת למשטרה ולספר... שהם  - איציק מוניה ויורה אנסו אותי, שהם לא שילמו לי משכורת, שאסור היה לצאת החוצה ושעבדתי הרבה שעות... האמת שלא היה לי קשר מיני עם איציק ויורה, עם סרגיי היה לי קשר מיני אך בהסכמתי.. אבי וזאכאר ביחד אמרו שאני אשקר שהם אנסו אותי..."